 |
|
|
|
מדוע עוסקת אס"ף בשתי התסמונות יחדיו? -------------------------------------------------------------------------- Fibromyalgia - FMS
מאמר מקצועי, מאת: פרופסור דן בוסקילה
מאמר מקצועי ב'דוקטורס', מאת ד"ר יעקב אבלין סרטון הסברה קצר על פיברומיאלגיה
מהי פיברומיאלגיה? פיברומיאלגיה, המוכרת בשם העברי "דאבת השרירים", בשם הלועזי הקצר FMS ובשם הלועזי המלא Fibromyalgia - הינה תסמונת המתאפיינת בכאבים מפושטים וכרוניים בכל חלקי מערכת השרירים, המפרקים והשלד, ללא רקע דלקתי.
בעבר נקראה התסמונת "פיברוסיטיס" או "ראומטיזם של הרקמות הרכות", שכן היה מקובל לחשוב כי ייתכן ומדובר בתסמונת ראומטית. כיום, מחקרים מעודכנים מצביעים על כך שלפיברומיאלגיה אופי נוירו-ביולוגי, שכן היא מערבת כאב שמקורו בעיקר במערכת העצבים המרכזית. למעשה, פיברומיאלגיה מאופיינת בריגוש-יתר של מערכת העצבים המרכזית בעיבוד הכאב ובהולכתו.
מחקרים מצאו כי התסמונת מגבילה ביותר את איכות החיים וכושר העבודה של החולים בה - בצורה הדומה לחולים בדלקת מפרקים שיגרונתית, חולי מחלות ריאה וחולים סוכרתיים. על כן, על אף שפיברומיאלגיה אינה מחלת מפרקים דלקתית או מחלת שרירים, אינה מחלה הגורמת לעיוות, לניוון או מחלה פרוגרסיבית - אין להקל בה ראש. FMS גורמת לפגיעה משמעותית באיכות-החיים, ומעורבים בה כאבים כרוניים שיכולים להימשך שנים ארוכות.
פיברומיאלגיה נתפסת היום כחלק מספקטרום נרחב ביותר של הפרעות דומות (כמו תסמונת התשישות הכרונית - CFS) – שהמשותף להן הוא ריגוש היתר של מערכת העצבים המרכזית, והיא רק קצה הקרחון של מצבי הכאב הכרוני.
מדוע היא פורצת? הגורמים למחלה ותהליך התפתחותה אינם ברורים במדויק. מחקרים עדכניים מרמזים על העובדה כי ככל הנראה כדי ללקות במחלת פיברומיאלגיה יש כנראה צורך ברקע משפחתי גנטי ובגורם סביבתי, אשר חושף נטייה זו. הטריגרים מגוונים, וכוללים זיהומים למיניהם, תאונה מסוג צליפת שוט ועוד.
חריגות פיסיולוגיות שנמצאו במחקרים עדכניים: בעזרתם של מחקרים רבים שבהם משולבות בדיקות יקרות שאינן שגרתיות (כמו סריקות fMRI, הוצאת נוזל מעמוד שדרה ועוד), נראית בשנים האחרונות התקדמות מרשימה בהבנת התסמונת. הבדיקות שנערכות באותם מחקרים, חושפות מגוון חריגות ביולוגיות אצל החולים, אשר אינן ניתנות לאיתור בבדיקות מעבדה שגרתיות. לדוגמה, נמצא כי בחולי הפיברומיאלגיה קיים ליקוי במנגנון ויסות הכאב, כך שמוחם של החולים מגיב לכאבים בצורה נמרצת משאר האוכלוסייה. כתוצאה, לחולים רגישות גבוהה יותר לכאב מיידי, וזיכרון הכאב בגופם ארוך יותר משאר האוכלוסייה. כמו כן, אצל החולים קיים שוני בהורמונים שחלקם מתווכים כאב ובנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) המתווכים כאב, לעומת אנשים שאינם חולים במחלה. בנוסף, בחולים נראית גם הפרעה במערכת העצבים האוטונומית, המערבת הפרעות בוויסות קצב הלב, דופק, הזעה ועוד. (ניתן לעיין בהרחבה במידע על החריגות הביולוגיות שנמצאו במחקרים אחרונים, בעיתוני 'חדשות אס"ף').
כך, למרות שלתסמונת אין טסט מעבדתי ספציפי, כן קיימות בדיקות מעבדתיות המצביעות על התנהלות פיסיולוגית שונה בגופם של הלוקים בפיברומיאלגיה, מהאוכלוסייה הבריאה.
מי נוטה ללקות בפיברומיאלגיה? התסמונת פוגעת בשני אחוזים עד ארבעה אחוזים! מהאוכלוסייה. 95% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 30-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים.
מאפיינים שכיחים נוספים: הפרעות בשינה, עייפות, תחושת נוקשות כללית בבוקר, כאבי ראש, קשיים בריכוז ובזיכרון (הפרעות קוגניטיביות), פיברו-פוג, סחרחורות, תחושות נימול בידיים, חום גוף לא תקין (עד 37.5), רגישות לאור, לרעש, לריח, לשינויי טמפרטורה ועוד. כמצוין לעיל, החולים עשויים ללקות בתסמונות נוספות חופפות במקביל, כמו cfs, מיגרנות, היפר לקסיטי של המפרקים, tmj, כאבים כרוניים באגן, תסמונת המעי הרגיש, ועוד.
אבחון: הקולג' האמריקאי לריאומטולוגיה קבע קריטריונים ברורים לאבחון חולי פיברומיאלגיה בשנת 1990, והם:
אבחונה נעשה על ידי המאפיינים הקליניים, שלילת מחלות אחרות עם תסמינים דומים, וממצאי הבדיקה הגופנית. קיים קושי באבחון החולים משום שחולים במחלות רימטיות אחרות, כגון זאבת (לופוס) או דלקת מפרקים שיגרונתית, עלולים להציג מאפיינים דומים למחלת פיברומיאלגיה. לאבחון התסמונת יש חשיבות גדולה. נמצא כי החולים נעזרים רבות כאשר הם מקבלים הסבר, כותרת, וכלים להתמודדות בהמשך הדרך, ברמה הפיסית, חברתית, תעסוקתית ועוד.
כיצד מטפלים בפיברומיאלגיה? פיברומיאלגיה היא תסמונת הטרוגנית: חומרת התסמינים ואופיים משתנה בין מטופל למטופל, וגם התגובה לטיפולים שונה. לכן, יש לתפור לכל חולה חליפת טיפול ייחודית. עקרונות הטיפול בפיברומיאלגיה נכונים לכל תסמונות הכאב הכרוני או הכאב המרכזי. החולים יכולים להיעזר בטיפולים תרופתיים המשפיעים בעיקר על חומרים במוח שמעורבים בהולכת הכאב (כמו התרופות ליריקה וסימבלתה ועוד...). בדר"כ, בפיברומיאלגיה, מנסים בעזרת תרופות להעלות את רמות הסרוטונין וגם את רמות הנוראפינפרין בו-בזמן, ובצורה מאוזנת, כדי לשפר את הפחתת הולכת הכאב. לצד הטיפול התרופתי, החולים יכולים להסתייע בטיפול לא תרופתי, הכולל חינוך להבנת המחלה של החולה והסביבה המקיפה אותו, פעילות גופנית אירובית, cbt טיפולים מרפואה משלימה, טבילה בחמי מרפא, שיפור היגיינת השינה ועוד. -------------------------------------------------------------------------- Chronic Fatigue Syndrome - CFS
מהי תסמונת התשישות הכרונית (CFS)? מאמר מפורט ומומלץ
תסמונת התשישות הכרונית מוכרת כיום בשמות מספר. בישראל לדוגמה, היא מוכרת בכינוי CFS ובבריטניה היא מוכרת כ- ME ; ובארה"ב מכונה אף - CFIDS (פרטים נוספים בנושא בכתבה) תסמונת התשישות הכרונית תוקפת כ-0.2%-0.4% מהאוכלוסייה, ובניגוד לדעה שרווחה בעבר (בעקבותיה נהוג היה לכנות את המחלה "מחלת היאפים") מחקרים עדכניים מצאו כי המחלה שכיחה בעיקר בחולים עם הכנסה נמוכה-בינונית. גילם של הסובלים ממנה נע בדרך כלל בין 20-40, אם כי קיימים חולים צעירים יותר ומבוגרים יותר, ואף ילדים. המחלה מתאפיינת בתשישות רבה הנמשכת שישה חודשים או יותר ונוספים לה לפחות ארבעה מתוך התסמינים הבאים:
אופייניים גם חום נמוך, רגישות לכימיקלים, כמו גם תסמינים אחרים המופיעים גם אצל חולי פיברומיאלגיה כפי שפורט לעיל. כיום אין בנמצא בדיקת מעבדה הקובעת את קיומה של המחלה, ולכן אבחונה נעשה לאחר חצי שנה של תשישות שלא נמצא לה הסבר אחר, ולפי התסמינים שהחולה מתאר. הגורמים לתסמונת זו אינם ברורים דיים. בחלק מהמקרים נמצא זיהום ויראלי שקדם למחלה. במקרים רבים תוקפת התסמונת לאחר הידבקות במונונוקליאוזיס (מחלת הנשיקה). במקרים אחרים התפרצותה ספונטאנית, ללא כל הסבר הנראה לעין. מחקרים רבים כיום בעיצומם, ומהם עולות חריגות ביולוגיות נרחבות בחולים. החריגות משלבות הפרעות מתחומים מגוונים במערכת החיסון, מערכת העצבים, המערכת האנדוקרינית ואף בתחום הגנטי. המחקרים מעוררים תקווה להתקדמות בהבנת המחלה בעתיד. תסמונת התשישות הכרונית עלולה להימשך שנים רבות ולפגוע בצורה משמעותית באיכות החיים ובכושר העבודה של הלוקים בה. ---------------------------------------------------------------------------------- מדוע עוסקת אס"ף בשתי התסמונות יחדיו? תסמונת פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית הינן תסמונות "אחיות". לשתיהן אוסף תסמינים טיפוסי דומה, ללא פתולוגיה ברורה, כאשר בדיקות המעבדה השגרתיות הינן תקינות, אך בדיקות יקרות במכוני מחקר ייחודיים ברחבי העולם מצאו חריגות פיזיולוגיות נרחבות בחולים בהן. כיום מבינים כי האבחנה ביניהן די מלאכותית, היות וקיימים ביניהן קווים משיקים רבים. יתרה מזו, שתי התסמונות נוטות להופיע לעתים יחדיו אצל אותו חולה, כאשר החולה יכול לנוע בין תקופות שבהן הוא סובל יותר מכאבים ( FMS ), לתקופות שבהן הוא סובל יותר מחולשה ומתשישות ( CFS ).
|