סדנאת NLP: הפיברו של סופר וומן
5 מפגשים בחיפה
לאחרונה הסתיימה בהצלחה סדנא העוסקת בדרכי ההתמודדות היומיוית עם המחלה והכאב הבלתי פוסק מנקודת מבט שונה באמצעות טכניקות חדשות של דמיון מודרך וNLP
הסדנא כללה 5 מפגשים , בהנחייתה הנפלאה של הילה גפני.
קיבלנו כלים נפלאים להתמודדות ונשארנו עם טעם של עוד …
מדברי המנחה:
בשבוע שעבר הסתיימה הסדנא הראשונה של "הפיברו של סופר וומן", בשיתוף עם עמותת אס"ף. סדנא לתמיכה בחולות וחולי פיברומיאלגיה בטכניקות של NLP ודמיון מודרך.
בחרתי את השם: "הפיברו של סופר וומן", בעיקר משום שלחולי פיברו גם פעולה פשוטה דורשת כוחות על, לדוגמא: תליית כביסה יכולה לפעמים להרגיש כמו ריצת מרתון. בנוסף, הפיברומיאלגיה פועלת כמו הקריפטונייט – שלוקח מסופרמן ומסופרגירל את כל הכוחות שלהם. זו גם תזכורת שכל אחד, כמו גיבורי העל, צריך חברים ואנשים קרובים שיעזרו ויתמכו בו.
הסדנא התמקדה במספר תחומים:
- הקשבה לגוף ולצרכים – אחד מהמאפיינים של חולי פיברו, הוא פרפקציוניזם. הם לא מוכנים להתפשר! ונוטים להעמיס על עצמם עוד ועוד. הם גם לרוב יהיו וורקוהוליקים. המחלה היא פשוט הדרך של הגוף להגיד די! אני לא יכול יותר. בסדנא תרגלנו הקשבה לצרכי הגוף וגם לפיברו (כן, גם למחלה יש מה להגיד לנו, להזהיר אותנו, לעצור אותנו כאשר אנו מגזימים ואפילו לשמור עלינו) . בדקנו מה הם הגבולות של כל אחד מאתנו? כיצד מתוך הקשבה לגוף נוכל לגלות מתי לעצור ולנוח, לפני שהכאב עולה?
- חשיבה חיובית – ידוע שלחשיבה חיובית יש השפעה גדולה על חיזוק הגוף. גוף ונפש הולכים ביחד. אבל איך שומרים ומפתחים חשיבה חיובית בעיקר כאשר כל הגוף כואב והתשישות משתלטת, והדבר היחיד שרוצים לעשות זה לצעוק כואב לי!. מעגל זה מזין את עצמו. ככול שנתמקד בכאב, נחשוב ונדבר עליו הוא רק ימלא אותנו יותר. חשיבה חיובית זה תרגול יום יומי. בכל יום יש משהוא חיובי, אפילו אם הוא קטן. לדוגמא, השליח של הסופר הגיע מוקדם ואפשר לי לסדר את הקניות לפני שנגמרים לי הכוחות. וכמובן גם דברים יותר גדולים הצלחתי לטפס במדרגות!!! כאשר אנו מזכירים לעצמנו את הדברים הטובים שעשינו או שקרו לנו, אנו מסיטים את המיקוד מהכאב ובכך מקטינים את המקום שאנו מאפשרים לכאב במחשבותינו ובהוויה שלנו.
- תקשורת – אולי הקושי הגדול ביותר של חולי פיברו הוא חוסר ההבנה, שאפילו גובל בזלזול של הסביבה הקרובה, שלא לדבר על מערכת הבריאות. כאב ותשישות הם סובייקטיביים לכל אדם, ובגלל שאין ממצאים פיזיים, פעמים רבות נתפסים החולים כמפונקים או עצלנים. מעל הקושי החיצוני של תפיסת המחלה, קיים גם האופי המיוחד המאפיין את החולים. חולי הפיברו הם אנשים חזקים המורגלים לעשות הכול בעצמם והם מתקשים לקבל עזרה גם מהמשפחה הקרובה ביותר. לבקש עזרה בדרך כלל יהיה ממש בלתי אפשרי לבעלי אופי כזה, אם זה כי הם לא ירצו להפיל מעמסה על אדם אחר או כי בקשה כזו תיתפס כחולשה, ובאמונה הפנימית שלהם אסור להביע חולשה.
כחולת פיברומיאלגיה בעצמי אני חווה ומכירה את הקשיים וההתמודדות הייחודית עם המחלה.
את המושג פיברומיאלגיה, או דאבת שרירים שמעתי לראשונה לאחר שנה וחצי של כאבים בלתי מוסברים. בשלב הזה כמו רבים מאתנו בכלל לא הצלחתי לקלוט את השם (מה שרירים? שלא נדבר על המושג פיברומיאלגיה שנשמע כמו סינית), ובטח שלא הסבירו לי מה המחלה הזו בכלל. שחזרתי את המושגים הללו דרך האינטרנט והתחלתי לקרוא על המחלה. אוקי אז עכשיו יש לי מחלה עם שם מאוד אקזוטי, במיוחד כשבאותה תקופה התפרסם שליידי גאגא חולה במחלה. אז יש גם סלב עם המחלה הזו. אבל מה עושים איתה? איך מטפלים? ובעיקר איך מבריאים ומנהלים חיים נורמליים?! קיוויתי שכאשר תהייה לי אבחנה מדויקת אוכל להבין ולהיעזר במערכת הבריאות כדי להבין איך לטפל במחלה. את האבחנה הרשמית קיבלתי רק 4 חודשים לאחר החשד הראשוני. כמובן שהתחלתי טיפול תרופתי (עוד בשלב שרק חשדו במחלה) שעזר במקצת, אבל טיפול יעיל ברפואה המודרנית אין. כך שנשארתי עם הבלבול וללא דרך טיפול. לא הסכמתי ולא אסכים לקבל שזה לכול החיים! אז מה עושים? אם אין פתרון חיצוני, אז הפתרון חייב לבוא מבפנים.
תפיסת החיים והגישה הייחודית של ה- NLP להתמודדות עם חסמים ולהקשיב לגוף ולתת המודע, עזרו לי רבות בהתמודדותי האישית עם מחלת הפיברו. הם מאפשרים לי לאסוף את הכוחות ולהמשיך לחפש את דרך החיים המתאימה לי ולגופי. חקירה פנימית מעמיקה, זיהוי וטיפול בחסמים ובגורמי המתח הפנימיים שלי וכמובן שינוי באורך החיים, שהביא למחלה, הם מבחינתי הדרך לטיפול ולשיפור איכות החיים שלי. לצד הקריירה שלי בהייטק כמהנדסת, תמיד עניין אותי גם התחום הרוחני. למדתי מדיטציה, רייקי ומוח אחד. ב- NLP התאהבתי בגלל הצורת העבודה המתודית והמדויקת שלו.
פעמים רבות, דמיון מודרך נתפס כ"רוחני" – כמשהו שעוסק במציאות אחרת, דמיונית, שאינה קשורה למציאות, ולכן ישנם אנשים הנמנעים מכך. ה- NLP מגיע מכיוון אחר לחלוטין. את ה- NLP פיתחו שני מדענים מארה"ב, ריצ'רד בנדלר – מתמטיקאי ואיש מחשבים וג'ון גרינדר – בלשן במקצועו. מייסדי ה- NLP חקרו את עבודתם של 4 מומחים בתחום התקשורת הבין אישית, ופיתחו מודלים המאפיינים את הדרך שבה כל אחד מהמומחים הללו הצליח לייצר תקשורת בין אישית טובה.
מייסדי הNLP חקרו את עבודתם של:
- ד"ר מילטון ה. אריקסון – גדול ההיפנותרפיסטים – מפתח הגישה של טיפול קצר מועד.
- וירג'יניה סטיר – עובדת סוציאלית שהתבלטה בכישרונה בטיפול משפחתי.
- ד"ר גרגורי בייטסון – סוציולוג, אנתרופולוג וביולוג.
- ד"ר פריץ פרלס – אבי תורת הגשטלט.
הניתוח המדויק של גורמי הצלחה של המומחים וארגונם במודלים דידקטיים, ע"י מפתחי ה- NLP, מאפשר להבין ולשנות את דפוסי החשיבה, דפוסים רגשיים והתנהגותיים. דפוסים אלו הם אותן תגובות, מחשבות ורגשות שמתרחשים אצלנו באופן אוטומטי, כתגובה לאירוע שאנו חוווים, אבל הם למעשה תהליכים (מהירים מאוד) המתרחשים בתת המודע שלנו. הדפוסים נוצרו בעברנו מתוך האירועים שחווינו. למעשה זה "ניסיון העבר" שלנו ועכשיו הדפוסים לא תמיד משרתים אותנו בצורה יעילה. הדפוסים מאוחסנים בתת המודע, הם נשלפים (עוברים למודע) בהתאם לצורך שלנו בכל נקודת זמן, אפשר לדמות זאת לתוכנת מחשב שפותחת תיקיה של מידע. ה- NLP, כשמו: Neuro Linguistic Programming – תכנות עצבי לשוני (באמצעות שפה) מאפשר לשנות, לעדכן ו"לתכנת מחדש" את הדפוסים הרגשיים, המחשבתיים וההתנהגותיים שלנו, כך שיתאימו לנו טוב יותר ולמטרות שאנו רוצים להשיג בהווה.
דוגמאות נפוצות לדפוסים אוטומטיים אלו: אכילה רגשית כשאנו עצבניים, עצובים, לחוצים – לפני שאנו שמים לב אנו מוצאים את עצמנו במקרר. הפעולה של גישה למקרר היא אוטומטית. גם הדחף או הרעב הפתאומי לאוכל הוא אוטומטי – שניהם מופעלים ע"י הרגש שחווינו ולא מתוך צורך גופני למזון. דוגמא נוספת: אנו רוצים לשפר את התקשורת עם הילדים ולהוריד את רמת הצעקות בבית, אבל לפני שאנו בכלל מרגישים, אנו מתעצבנים וצועקים כי… . מצב או מעשה של הילד, כמו הנחת קליפת הבננה ליד המחשב במקום בפח מפעיל אצלנו כפתור פנימי, ובאופן אוטומטי אנו כועסים וצועקים, אפילו כשאנו רוצים להגיב בצורה אחרת.
כאשר פיתחתי את הסדנא שאלתי את עצמי איך ה- NLP יכול לעזור למתמודדים עם פיברומיאלגיה? הרפואה המודרנית לא יודעת הרבה על המחלה ועל הגורמים לה. כיום מקובלת ההנחה שהכאבים לא נובעים מבעיה באיבר הכואב אלה מבעיה בתרגום המוח, שמתבטא בתחושת כאב. איך המוח מתרגם את החוויה שלנו לדפוסי כאב? האם מנגנוני הכאב דומים לדפוסים המחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים שלנו? וכיצד ניתן לשנות את דפוסי הכאב הללו ולהפחית את רמות הכאב שהחולים חשים? כמו כן, עניין אותי המשותף לחולי פיברו: האם יש תכונות אופי או התנהגותיות משותפות? האם תכונות אלו הן הגורמות לפיברומיאלגיה או להחמרתה?
הסדנא "הפיברו של סופרוומן" עזרה לי רבות למקד ולהבין את עצמי בתוך המחלה, ושיפרה את דרכי ההתמודדות שלי עם המחלה, ובתקווה – גם את של המשתתפים בסדנא.
כולי תקווה כי בקרוב אפתח סדנא נוספת גם במרכז ואשמח לראות משתתפים חדשים, ולבינתיים – אשמח לענות לשאלות ותהיות באופן פרטי.
כנרת דלומי כהן – פסיכותרפיסטית מוסמכת ועובדת סוציאלית קלינית. מומחית בתחום הבריאות,מתמחה בטיפול בפיברומיאלגיה וכאב כרוני.
