תסמונת התשישות הכרונית מוכרת כיום בשמות מספר. בישראל לדוגמה, היא מוכרת בכינויCFS ובבריטניה היא מוכרת כ- ME ; ובארה"ב מכונה אף – CFIDS
הלוקים בתסמונת סובלים מעייפות משמעותית שנמשכת לפחות חצי שנה שהופיע באמצע החיים ללא הסבר רפואי, לא קשורה למאמץ יתר ואינה משתפרת במנוחה ופוגעת קשות באיכות חיי הלוקים בה.
נפוצה יותר אצל נשים , אך יכול להשפיע על כל אחד, כולל ילדים. נוטה להתפתח בין אמצע שנות ה-20 לאמצע שנות ה-60.
CFS\ME מאופיינת במגוון תסמינים נלווים שחומרתם יכולה להשתנות מאדם לאדם, מיום ליום, או אפילו תוך יום. זוהי תסמונת מורכבת עם השפעה ארוכת טווח כשהתסמין השכיח ביותר הוא עייפות קיצונית שאינה חולפת לאחר מנוחה ואף מחמירה לאחר מאמץ. כמו כן קיימים מגוון רחב של תסמינים נלווים.
לחלק מהאנשים עם ME/CFS עשויים להיות גם תסמינים אחרים, כולל:
כאבי שרירים\פרקים, כאבי ראש, כאבי גרון, תסמינים דמויי שפעת וכו
הסימפטומים של ME/CFS דומים לתסמינים של מחלות אחרות, לכן חשוב לפנות לרופא משפחה כדי לקבל אבחנה נכונה.
הגורמים לתסמונת זו אינם ברורים דיים. בחלק מהמקרים נמצא זיהום ויראלי שקדם למחלה. במקרים רבים תוקפת התסמונת לאחר הידבקות במחלה וירלית, במקרים אחרים התפרצותה ספונטאנית, ללא כל הסבר הנראה לעין.
מחקרים רבים כיום בעיצומם, ומהם עולות חריגות ביולוגיות נרחבות בחולים. החריגות משלבות הפרעות מתחומים מגוונים במערכת החיסון, מערכת העצבים, המערכת האנדוקרינית ואף בתחום הגנטי. המחקרים מעוררים תקווה להתקדמות בהבנת המחלה בעתיד.
תסמונת התשישות הכרונית עלולה להימשך שנים רבות ולפגוע בצורה משמעותית באיכות החיים ובכושר העבודה של הלוקים בה.
המחלה מתאפיינת בתשישות רבה הנמשכת שישה חודשים או יותר ונוספים לה לפחות ארבעה מתוך התסמינים הבאים:
אופייניים גם חום נמוך, רגישות לכימיקלים, כמו גם תסמינים אחרים המופיעים גם אצל חולי פיברומיאלגיה כפי שפורט לעיל.
כיום אין בנמצא בדיקת מעבדה הקובעת את קיומה של המחלה, ולכן אבחונה נעשה לאחר חצי שנה של תשישות שלא נמצא לה הסבר אחר, ולפי התסמינים שהחולה מתאר.
הגורמים לתסמונת זו אינם ברורים דיים. בחלק מהמקרים נמצא זיהום ויראלי שקדם למחלה. במקרים רבים תוקפת התסמונת לאחר הידבקות במונונוקליאוזיס (מחלת הנשיקה). במקרים אחרים התפרצותה ספונטאנית, ללא כל הסבר הנראה לעין.
מחקרים רבים כיום בעיצומם, ומהם עולות חריגות ביולוגיות נרחבות בחולים. החריגות משלבות הפרעות מתחומים מגוונים במערכת החיסון, מערכת העצבים, המערכת האנדוקרינית ואף בתחום הגנטי. המחקרים מעוררים תקווה להתקדמות בהבנת המחלה בעתיד.
תסמונת התשישות הכרונית עלולה להימשך שנים רבות ולפגוע בצורה משמעותית באיכות החיים ובכושר העבודה של הלוקים בה.
